בדיקת מי שפיר היא הליך אבחון המבוצע במהלך ההיריון על מנת לקבל דגימת מי שפיר משק השפיר המקיף את העובר. הליך זה מאפשר לרפואה לנתח את תאי העובר הנמצאים במי השפיר, ולספק מידע רב ערך על ההרכב הגנטי, הפרעות כרומוזומליות ומומים מולדים אפשריים של העובר המתפתח. בדיקת מי שפיר מוצעת בדרך כלל לאנשים בהריון בסיכון מוגבר ללדת תינוק עם הפרעות גנטיות או כרומוזומליות, למרות שמדובר בהליך אופציונלי וההחלטה לעבור דיקור מי שפיר היא החלטה אישית המבוססת על נסיבות והעדפות אישיות.
תהליך בדיקת מי שפיר
תהליך ביצוע בדיקת מי שפיר כולל שימוש בהנחיית אולטרסאונד כדי להמחיש את העובר ולקבוע את המיקום הבטוח ביותר להחדרת מחט דקה דרך דופן הבטן ולתוך שק השפיר. מי השפיר, המקיפים את העובר ומכילים תאים עובריים, חלבונים וחומרים אחרים, נשאבים לאחר מכן בזהירות למזרק לצורך ניתוח. ההליך מבוצע בדרך כלל בין השבוע ה-15 וה-20 להריון, אם כי העיתוי עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות האישיות ולהמלצות של שירותי הרפואה.
למה לעבור בדיקת מי שפיר?
אחת הסיבות העיקריות לעבור דיקור מי שפיר היא בדיקה לאיתור מומים כרומוזומליים כגון תסמונת דאון. על ידי ניתוח תאי העובר הנמצאים במי השפיר, הרופא יכול להעריך את המספר והמבנה של כרומוזומים כדי לקבוע אם לעובר יש אחד מהמצבים הגנטיים הללו. דיקור מי שפיר יכול גם לזהות הפרעות גנטיות אחרות.
בנוסף לבדיקות הגנטיות, בדיקת מי שפיר יכולה לספק מידע על בשלות הריאות של העובר, דבר שחשוב במקרים בהם ייתכן שיהיה צורך בלידה מוקדמת. על ידי ניתוח הרמות של חומרים פעילי שטח לריאות במי השפיר, ספקי שירותי בריאות יכולים להעריך את המוכנות של ריאות העובר לנשימה מחוץ לרחם. מידע זה חשוב במיוחד במקרים בהם צירים מוקדמים או סיבוכי הריון אחרים מחייבים לידה מוקדמת.
בעוד שבדיקת מי שפיר נחשבת להליך בטוח ויעיל, היא טומנת בחובה סיכון קטן לסיבוכים, לרבות זיהום, דליפת מי שפיר ופגיעה בעובר. ספקי שירותי בריאות ידונו בסיכונים וביתרונות הפוטנציאליים של בדיקת מי שפיר עם האם ההרה לפני ההליך כדי להבטיח קבלת החלטות מושכלת. בסך הכל, בדיקת מי שפיר היא כלי אבחוני רב ערך שיכול לספק מידע חשוב על בריאותו והתפתחותו של העובר, ולאפשר לשירותי הרפואה להציע טיפול מתאים, תמיכה והתערבויות במהלך ההריון.